מי את? שון לוי.
גיל: 26.
איפה נולדת? "נולדתי בהרצליה, וגדלתי בפנימייה במכון וינגייט למצוינות בספורט".
איפה את גרה היום? "זה קצת מורכב. אני גרה בניו יורק חצי מהשנה, ובחצי השני של השנה אני גרה באירופה ובישראל. אני גרה עם בן הזוג שלי בארבע השנים האחרונות, תומר. את תומר הכרתי בניו יורק בזמן שהיה סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה, וכיום הוא המנכ"ל של חברת הסטארט-אפ שלו, נגיש".
15 צפייה בגלריה
"אני גרה בניו יורק חצי מהשנה, ובחצי השני של השנה אני גרה באירופה ובישראל"
(צילום: עדי סגל)
באיזה גיל התחלת לדגמן? "התחלתי לדגמן בגיל 20, ישר אחרי השחרור מהצבא. בצעירותי הייתי שחקנית כדורסל, וקיבלתי הרבה פידבקים על המראה שלי. מעולם לא הבעתי שום התעניינות או רצון להיות חלק מעולם האופנה, ותמיד הדפתי כל הצעה שהוצגה בפניי. במקרה, בזמן שהייתי בפנימייה למצוינות בספורט, השותפה שלי לחדר, שחר אברג'יל, הייתה אחיינית של עילית, הבוקרית הראשית של סוכנות אלינור שחר. אחרי הרבה שנים של בקשות והצעות להצטרף לעולם הדוגמנות, הסכמתי לתת לזה צ'אנס – גזרנו את השיער שלי בעזרתו של יניב זאדה, ומשם הכול כבר היסטוריה".
ספרי קצת על קמפיינים ותצוגות שהשתתפת בהם, ומה עוד מצופה בעתיד? "צעדתי פעמיים בבלעדיות בתצוגות של סן לורן, והתצוגות הובילו לקמפיינים ולהפקות אופנה רבות עם המותג. הצטלמתי לקמפיין אופנה שלהם ולאחר מכן לקמפיין ביוטי של YSL, אחד לצד זואי קרביץ ואחד שהוא כולו שלי. הצטלמתי לקמפיינים של קלואה, פראדה, מאק, מייק-אפ פוראבר, אול סיינטס, מסימו דוטי, זארה, אולה ג'ונסון, אנין בינג, וכמו כן צעדתי בתצוגות של מוסקינו, אלכסנדר ווטייה, ברנדון מקסוול לצד ג'יג'י חדיד, תצוגה של טומי הילפיגר בשנחאי, ג'ון גליאנו ועוד. לגבי העתיד, יש עוד הרבה למה לצפות", מחייכת.
15 צפייה בגלריה
"צעדתי פעמיים בבלעדיות בתצוגות של סן לורן, והן הובילו לקמפיינים ולהפקות אופנה רבות עם המותג"
(צילום: עדי סגל)
מה היה רגע השיא בקריירת הדוגמנות שלך עד כה? "היו כמה רגעי שיא בקריירה. התצוגה הראשונה שלי אי פעם לסן לורן פריז, ישר אחרי התספורת, כשכל הגוף שלי רעד מפחד. ההזמנה האישית שקיבלתי מהצלם מריו טסטינו להגיע לפגוש אותו בלונדון ולשבת איתו לשיחה, שהתפתחה לבחירה בי להופיע בשער מגזין שצילמנו יחד בלונדון. הבחירה של הצלם דיוויד סימס בי במיוחד להצטלם לקמפיין העולמי של mac, וגם לראות שני בניינים ענקיים בשנחאי מוארים עם הקמפיין שלי ל-YSL. הייתי צריכה לרגע לצבוט את עצמי בשביל להאמין שזה באמת קרה".
איזה חלום את עוד רוצה להגשים בתחום? "אני מאמינה שכל מה שנועד בשבילי יגיע אליי. יש הרבה דברים שאני רוצה להגשים וחולמת לעשות, אבל אני משתדלת תמיד להיות בהוקרה על מה שיש. מצד שני, כמובן שבחלומות הפרועים שלי מופיע להיות פרזנטורית עולמית עם חוזה לכמה שנים לחברת קוסמטיקה ענקית".
15 צפייה בגלריה
"בתור בחורה שרוב חייה הקדישה לכדורסל, מעולם לא ייחסתי חשיבות לדימוי גוף"
(צילום: עדי סגל)
עיצבת עכשיו קולקציה ראשונה בשיתוף פעולה עם טרמינל X. ספרי קצת על התהליך, מה הניע אותך להתנסות גם בעיצוב ואיך הייתה החוויה להיות בצד השני של האופנה? "החוויה הייתה מדהימה, מכל הבחינות. קודם כל, הצוות של טרמינל נתנו לי יד חופשית לייצר כל מה שאני רק חלמתי עליו. היה לי מאוד חשוב שהקולקציה תהיה אני – שהפריטים שטרמינל ייצרו עבורי יהיו פריטים שאלבש: שהם יהיו בסיסיים, אבל גם על-זמניים. שהם ישתלבו עם כל מיני פריטים מהארון, ושאוכל לצאת איתם גם ביום וגם בלילה. שאוכל להרגיש איתם חזקה, עוצמתית, אבל גם סקסית. כמובן שאת הקולקציה אפשר למצוא רק בטרמינל X, ואפילו לקבל אותה במשלוח מהיר מהיום למחר כדי שהיא תתאים במיוחד למי שמחפשת לוק מהיר וטרנדי מהרגע להרגע. אגב, הבגדים מתאימים לנשים ולגברים כאחד, זה הכי קוּל עכשיו".
איזה קווים אדומים יש לך בדוגמנות? "כשאני נמצאת ביום צילום, אני מרגישה בטוחה. אני רואה בצילום סוג של אמנות, ואני מאוד פתוחה לרעיונות ולחזון של האנשים שמסביבי, ככה שאין לי יותר מדי קווים אדומים. הגבולות מתבטאים יותר ביחס שאני מקבלת – ברגע שתהיה סיטואציה שארגיש שאני צריכה לעמוד על שלי ולהגיד על משהו 'לא', אין לי בעיה לעשות את זה".
האם יש הבדל בין דוגמנות בארץ לדוגמנות בחו"ל? "כן. ההבדל מתבטא במגוון רחב של אספקטים – החל בשכר ליום צילום, דרך גודל הסטודיו, ועד למכשור על הסט. הכול מוקפד ברמה הכי מקצוענית שיש. תמיד יש לוח זמנים ליום צילום בחו"ל – מתי המאפרת מגיעה, מתי הצלם מגיע, מתי הדוגמנית מגיעה, מתי ההפסקה, כמה זמן זה לוקח ומתי מסיימים. כל הדקויות האלו הופכות את יום הצילום לנוח וכיפי, ככה שאת באמת יכולה להתעסק רק בעבודה עצמה".
הרבה דוגמניות מדברות לאחרונה על דרישות בלתי אפשריות מהמראה שלהן. האם את מרגישה בנוח עם המראה שלך? את מרגישה שנוצרו סטנדרטים בלתי אפשריים בתחום? "אני חושבת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש דברים שמפריעים לנו עם עצמנו, וכמובן שגם לי יש את הדברים שלי עם עצמי. בתור בחורה שרוב חייה הקדישה לכדורסל, מעולם לא ייחסתי חשיבות לדימוי גוף. ברגע שהתחלתי לדגמן, כמובן שהחלו להכניס לראש שלי כל מיני 'פאקים' למיניהם שפתאום התחלתי לשים לב אליהם, וכמובן שגם הנוכחות לידי כל הזמן של דוגמניות אחרות עם מבנה גוף שונה משלי השפיעה על הדרך שאני מרגישה לגבי הגוף שלי.
"הסטנדרטים באמת מאוד קיצוניים בתחום ומאוד קשה לדבוק בהם – יש פה הרבה עניין של גנטיקה, ולא רק מה את אוכלת וכמה פעמים בשבוע את מתאמנת. חוויתי הרבה עליות וירידות בדרך שבה אני מתייחסת אל הגוף שלי. הרבה שנים לא הענקתי לו אהבה וחמלה, וזה פגע בי. ברגע שהבנתי שצריך לתת שקט, חום וחמלה לגוף, הוא החזיר לי אהבה ופעל בצורה הכי אידיאלית עבורו. במהלך השנים בדוגמנות, ניסיתי לעשות הכול בשביל להשתלב בסטנדרטים האלו והיום אני מבינה שהניסיון האינסופי הזה רק עייף אותי ואת הגוף שלי יותר. לפעמים אני פשוט צריכה לשחרר את הלחץ הזה ממני".
באינסטגרם החיים של כולם נראים זוהרים ומלוטשים. האם את מרגישה שהתמונות שאת מעלה באמת משקפות את החיים שלך? "רוב הזמן, התמונות שאני מעלה משקפות את החיים שלי. אני חושבת שאני מאוד משתפת את העוקבים והעוקבות שלי ברוב הדברים שקורים בחיי. ברור שיש ימים שאני יכולה להיות מבואסת או עצובה, ואז פחות אעלה חומרים לאינסטגרם. וגם להפך, כשאני שמחה אעלה יותר חומרים, כל מיני משפטי מוטיבציה ותמונות מהיומיום שלי. זה לגיטימי וטבעי, וחשוב לדעת שלכולם יש ימים טובים יותר וטובים פחות. אני גם רוצה להאמין שהעוקבים והעוקבות שלי מספיק חכמים ואינטליגנטיים בשביל להבין שהחיים הם לא רק שחור או לבן. הרבה פעמים אני באמת מרגישה שהם ממש יודעים להבחין מתי אני במקום טוב בחיי ומתי פחות, וזה תמיד עושה לי טוב בלב לקבל הודעות מעודדות ותומכות".
ומה דעתך על תרבות האינסטגרם, הלייקים, העוקבים? "זה נושא מורכב. אני, אישית, די טכנופובית. אני מאוד אוהבת את הפלטפורמה ואני חושבת שיש בה הרבה טוב. אבל גם יש בה דברים שאני פחות מתחברת אליהם בפן האישי, למשל כשמישהו נחשב 'יותר' ממישהו אחר בגלל כמות עוקבים או לייקים. לצערי, כיום יש הרבה משמעות לכמה עוקבים יש לך באינסטגרם, או כמה חשיפה יש לעמוד שלך, שזה מובן לי לחלוטין מהבחינה העסקית של לקוח, לדוגמה. פשוט אני פחות חלק מהמשחק הזה. אני יודעת שאם הייתי משתמשת באינסטגרם יותר, מתעדת יותר וממש עובדת בזה, אולי הייתי יכולה להרוויח יותר, אבל אני שמחה ומאושרת מהמקום שלי כמו שהוא".
15 צפייה בגלריה
"נרמול של מחלות נפשיות הוא נושא סופר-חשוב. עצם הנרמול הזה מעודד אנשים לקבל עזרה"
(צילום: עדי סגל)
בעבר שיתפת באינסטגרם שאת מתמודדת עם חרדה. האם לדעתך חשוב שמפורסמים יציגו גם את הקשיים שהם מתמודדים איתם, ולא רק את ההצלחות, כדי להביא נושאים אלו למודעות? "אני חושבת שכל אדם צריך להציג את הקשיים שהוא מתמודד איתם, בלי קשר לאם הוא מפורסם או אנונימי. חוץ מזה, בטח שזה חשוב שמפורסמים יעלו את המודעות לקשיים שהם מתמודדים איתם! בעיניי, נרמול של מחלות נפשיות הוא נושא סופר-חשוב. עצם הנרמול הזה מעודד אנשים לקבל עזרה. אם זה לדבר עם מישהו קרוב, ללכת לפסיכולוג, לקבל כדורים אם צריך. זה כבר לא מצטייר כבושה יותר. בעיניי, כמובן שיש המון אחריות על 'המפורסמים', אם זה אומר שהם תמיד צריכים להדגיש שהם לא אנשי מקצוע ושכל מה שהם משתפים או ממליצים עליו הוא חלק מהחוויה האישית שלהם בלבד. הנושא הזה מאוד רגיש ויש צורך לקבל עזרה מאנשים שלמדו שנים רבות על מנת לתת מענה לאנשים שזקוקים לו. במשך שנים הרגשתי בושה לדבר על הרגשות שלי והפחדים שנמצאו בתוכי, ולכן הנושא הזה מאוד חשוב לי וקרוב לליבי. ברגע שדיברתי ושיתפתי את הסובבים אותי ואנשי מקצוע, הבנתי שעוד אנשים קרובים אליי מתמודדים או התמודדו עם אותן התחושות. כל כך הוקל לי, מה שהוביל אותי לקבלה של המצב ויכולת לעזור לעצמי".
מה דעתך על הפילטרים באינסטגרם – האם הם יוצרים אידיאל יופי בלתי אפשרי או שזה משחק לא מזיק? "שאלת השאלות. זו שאלה מורכבת – הרי אני בטוחה במאה אחוז שגם בתמונות שלי בקמפיינים הכי גדולים בעולם, מתקנים פה ושם דברים. אני אפילו זוכרת שיום אחד ראיתי תמונה שלי מצילומים ושמתי לב ישר שמחקו לי את כל נקודות החן בצוואר, וזה הרגיש נורא מוזר. בעיניי, קודם כל שכולם יעשו את מה שעושה להם טוב.
"באופן אישי, אני מתקשה לפעמים לקבל את תרבות הפילטרים באינסטגרם, במיוחד כשהם משנים לגמרי את הגוף או את הפנים של בן אדם. מצד שני, אם מישהו מרגיש לא בנוח עם הגוף שלו וזה עושה לו טוב, אז מי אני שאחליט בשבילו? ככה שאני מרגישה די חצויה בנושא הזה. אני אוהבת לעצב את התמונות שלי עם כל מיני צבעים שונים, משחק בתאורה או בזוויות הצילום, אבל אני אישית פחות מתחברת לפילטרים שמשנים את הפנים לחלוטין למשהו שהוא לא אני. אני יודעת שלפעמים התמונות מהצילומים נראות כל כך מושלמות וכיף לי דווקא להראות שזה לא תמיד כזה מושלם. אני חושבת שזה גם מאוד יפה, וגם פשוט, טבעי וזו מי שאני".
15 צפייה בגלריה
"הבגדים מתאימים לנשים ולגברים כאחד". שון לוי לובשת עיצובים שלה לטרמינל X
(צילום: עדי סגל)
האם, לדעתך, האינסטגרם עוזר לדוגמניות מקצועיות, או שהוא יוצר בלבול בין דוגמנית מקצועית לבין כל מי שמצלמת את עצמה ומעלה לרשת? "בעיניי, שכל אחד ואחת ישתמשו בפלטפורמה הזו בדרך שהוא או היא רוצים. אם אני דוגמנית שרוצה להשתמש באינסטגרם כדי למנף את הקריירה שלי, למה לא? ולהפך – אם דוגמנית אינסטגרם מעוניינת להרוויח כך כסף ויש לה לקוחות שמעוניינים בשירותים שלה, בכבוד! בסופו של דבר, הבחירה היא של הלקוח. אם פראדה מחפשים דוגמנית, הם יודעים לאן לפנות – ככל הנראה לסוכנות דוגמנות בארץ או בעולם. ואם חברת אופנה אחרת נדלקת על מישהי או מישהו באינסטגרם ואוהבת את הסטייל והמסר שלהם, אז למה לא לפרגן לזה?"
האם דוגמנות זה מקצוע זוהר או בעיקר עבודה קשה? "בעיקר עבודה קשה שנראית זוהרת, וגם יש בה פה ושם רגעים נוצצים – אבל, דוגמנות היא עבודה קשה. ימי עבודה ארוכים, צילומי קולקציית קיץ בחורף ולהפך, טיסות ארוכות מסביב לעולם, סטנדרטים מטורפים שתמיד צריך לעמוד בהם, משכורת שנכנסת כשוטף פלוס 90, אין לוח זמנים והכול קורה בקצב מהיר ולפעמים אפילו מלחיץ עם בדידות גדולה. יש נטייה לחשוב שדוגמנות מתחילה ונגמרת ביום צילום, אבל זו עבודה שהולכת איתי כל יום – אני תמיד צריכה להיות במודעות".
15 צפייה בגלריה
"דוגמנות זו בעיקר עבודה קשה שנראית זוהרת, וגם יש בה פה ושם רגעים נוצצים"
(צילום: עדי סגל)
באיזה סטיגמות את נתקלת סביב מקצוע הדוגמנות? "בעיקר שדוגמניות הן טיפשות ולא נחמדות. כשאני פוגשת אנשים חדשים, הם תמיד מתפלאים ואחרי שהם קצת מדברים איתי הם אומרים לי שהיו בטוחים שאהיה הרבה פחות נחמדה. זה כל פעם משמח אותי וגם קצת צובט בלב. המחשבה שנשים יפות הן ביצ'יות מנותקת מהמציאות, בעיניי. אני מאמינה שלהיות נחמד זה עניין של חינוך מהבית".
האם נחשפת להטרדות בתעשייה? "אני חושבת שהטרדות יש בכל תחום, ולא רק בדוגמנות. כמובן שגם אני נחשפתי להטרדות, אבל תמיד ידעתי לעמוד על שלי ולהעמיד את הצד השני במקום. פרסמתי בעמוד האינסטגרם שלי על הטרדה שעברתי בעבר על ידי סוכן דוגמניות ושיתפתי שם גם את תמרורי האזהרה שחשוב לשים לב אליהם. למשל, לא להגיע לדירתו הפרטית של הסוכן שלך, לא לשלוח תמונות שאת מרגישה איתן לא בנוח, לא לשלם מראש על יום צילום, ולדעתי מומלץ להגיע לפגישות עבודה עם ליווי. הכול כתוב בפירוט אצלי בפוסט באינסטגרם, כך ששווה לדוגמניות צעירות לקרוא".
15 צפייה בגלריה
"יש הרבה דברים שאני רוצה להגשים וחולמת לעשות, אבל אני משתדלת תמיד להיות בהוקרה על מה שיש"
(צילום: עדי סגל)
מי ההשראה שלך? "המשפחה ובן הזוג שלי. כל אחד בתחומו – אבא שלי נותן לי השראה בדרך להסתכל על החיים ולחגוג אותם בכל יום. אימא שלי היא אישה חזקה, לוחמת, שתמיד עומדת על שלה ונותנת לי השראה להיות אישה חזקה ועצמאית שלא מפחדת להגיד את דעתה. אחותי הקטנה רומי היא כדורסלנית דגולה שמתאוששת מפציעה אחרי שקרעה את הרצועה הצולבת והמיניסקוס, ומוכיחה לי איך אפשר להגיע לקרקעית ולעלות בחזרה למעלה חזקה יותר ונחושה עוד יותר. ואחרון חביב, תומר בן הזוג שלי, שהקים חברת סטארט-אפ בשם נגיש, שמנגישה שיחות טלפון לחירשים ולכבדי שמיעה, שאיתו אני חיה בבית יום-יום ורואה אותו כל כך מחויב לעסק שלו. הוא מלמד אותי כמה עבודה קשה משתלמת ושפרפקציוניזם זו לא מילה גסה".
כמה כסף את מוציאה בחודש על בגדים, איפור וטיפוח? "זה מאוד תלוי. בתקופה האחרונה אני ממש בקטע של מוצרי טיפוח. אני אוהבת לנסות קרמים חדשים וסרומים מכל העולם, ולאחרונה זה ה'בזבוז' העיקרי שלי. אני לא אדם שמבזבז הרבה כסף. אני די חסכנית אפילו. יש תקופות שאני בקטע של בגדים ובא לי לחדש את המלתחה, אבל בזמן האחרון החלטתי שאני לא מעוניינת לצרוך יותר אופנה מהירה ומעדיפה להתמקד בפריטים שאפשר לחרוש עליהם כל החיים – כמו מכנסי ג'ינס של ליווי'ס".
מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון? "כנראה מעיל רציני שמתאים לחורף הקפוא בניו יורק".
ומה הכי זול? "גופיית סבא וינטג' שקניתי בפריז".
מה הבגד האהוב עלייך בארון, וכמה הוא עלה? "מכנסי ג'ינס של ליווי'ס שעלו 120 דולר וגופייה לבנה של נילי לוטן, שעלתה 50 דולר".
איזה בגד לא תלבשי לעולם? "אין בגד שאפסול מראש. בתור דוגמנית, אין לי ברירה אלא ללבוש בגדים שונים ומשונים של מעצבים בארץ ובעולם, ככה שאני די זורמת".
15 צפייה בגלריה
"כיף לי להשקיע באיך שאני נראית, אבל אני גם מאוד אוהבת את המראה הלא מתאמץ"
(צילום: עדי סגל)
רגע אופנתי שלך שאת נהנית להיזכר בו? "תמונת אופנת רחוב שצילמו אותי אחרי אחת התצוגות שלי בפריז, כשלבשתי חולצה כחולה מהממת של דנהמה וג'ינס של נילי לוטן עם מעיל טרנץ' וינטג' בצבע בז'. המראה נכנס לכל מיני רשימות של המתלבשים הכי טובים בשבוע האופנה בפריז".
רגע אופנתי שהיית רוצה לשכוח? "הייתה תקופה שבה הייתי לובשת חולצות קצרות ממש עם כל הבטן בחוץ. היום אני חושבת שזה פחות סטייל וכבר לא מתאים לי".
בגד שאת חולמת ללבוש יום אחד? "אני אדם די פשוט בלבוש שלי, ככה שלא עולה לי משהו שאני ממש חולמת עליו. אם הייתי מוזמנת לאירוע נוצץ כמו הגאלה של המטרופוליטן, הייתי שמחה ללבוש עיצוב של סן לורן".
מי המעצבים האהובים עלייך בחו"ל? "שילוב של הכול – אנתוני וקרלו בסן לורן, הדי סלימן בסלין, נילי לוטן, ראף סימונס, ברנדון מקסוול, ניקולה גסקייה, ויקטוריה בקהאם".
ומי המעצבים האהובים עלייך בארץ? "עידן לרוס, אפרת שנהר, ויוי בלאיש, אתא, דנהמה".
עד כמה את משקיעה במראה שלך? "אני בעיקר מקפידה על טיפוח הפנים. כשאני בארץ, אני תמיד מגיעה לטיפולים אצל מימי לוזון. ביום-יום אני מקפידה מאוד למרוח קרמים וסרומים, קרם הגנה זה חובה אצלי, ואני שותה המון מים. מעבר לזה, אני לא מתאפרת יותר מדי או משקיעה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. מבחינת לבוש, חשוב לי שהמראות יהיו אסתטיים. עם השנים בתעשיית האופנה, הטעם שלי משתבח ואני מתחילה להבין יותר טוב מה הולך עם מה. כיף לי להשקיע באיך שאני נראית, אבל אני גם מאוד אוהבת את המראה הלא מתאמץ – זה צריך להיות משהו באמצע מבחינתי".
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים? "מסיימת את התואר בפסיכולוגיה שאני לומדת באוניברסיטה הפתוחה ואני לקראת סופו. יש לי המון חלומות ודברים שאני רוצה לעשות – להתחיל לימודי משחק וכתיבה בשביל לפתוח עוד דלתות בקריירה, להיות קריאייטיב דירקטורית, לעבוד בתור מלהקת של מותגי-על, ללמוד צילום. אבל הפסיכולוגית שלי תמיד אומרת לי להתרכז בכאן ועכשיו, אז נהיה בהוקרה על מה שיש היום".
צילום: עדי סגל | סטיילינג: שירה לוי | איפור: מורן אילנברג | שיער: נסאל מרום | ע. סטיילינג: גבריאל וולד | בגדים: שמלה שחורה עם חיתוכים וחצאית - Mother of All; מעיל עור, אוסף פרטי; חליפה שחורה, מסימו דוטי; שמלת טול שחורה, ניצן שריג; בגד גוף שחור, מוגלר בפקטורי 54; סטרפלס וחליפה בהירה עם וסט - טרמינל X; תכשיטים - תכשיטי קסוטו
